הדיון בנזקי גוף וגרימתם יכול להקיף ספריה שלמה.
בראשי פרקים בלבד יצויין כי יש לעשות הבחנה בין נזק גוף הנראה לעין לבין נזק גוף שאינו נראה לעין וניתן לאבחנו לעיתים בשלבים מאוחרים יותר.

ההבחנה הזו תקבע בסופו של דבר את רצינות הפגיעה שבגללה נשללת יכולתו של הנפגע להתמודד עם פגיעתו הנפשית או הגופנית. המבחן לקבוע זאת היא הקירבה הסיבתית לקרות המקרה וההוכחה הברורה של הנזק שנגרם.

בפגיעות גופניות הנגרמות כתוצאה מטיפול רפואי, צריך לזכור כי המדע/הרפואה אינם מתיימרים לספק מידע מושלם על כל נזקי הגוף, תהליכיהם ותוצאותיהם העלולים להיגרם כתוצאה מטיפול רפואי. המדע הרפואי הוא דינמי, מתקדם ומתפתח בקצב מהיר. לכן כשבוחנים מקרה של נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מרשלנות רפואית יש לבחון את המקרה בראי הזמן הרלוונטי, מה הרפואה הנוהגת בזמן הרלוונטי לפגיעה. כי הרפואה היום אינה כמו לפני עשורים. לא בהכרח שמה שהיה נכון לטיפול רפואי נוהג במועד קרות המקרה הנזקי הגופני נכון למה שנהוג לטיפול כיום. לכן, אם בספרות רפואית נדונו תופעות לוואי כאלו ואחרות אין זה מלמד כי לא תיתכנה תופעות אחרות שטרם צפו אותן ברפואה או שאם הן נצפו ברפואה מיישמים אותם לטיפולים הרלוונטים למקרה הנזיקי הרלוונטי.

נכון הוא כי החלטות רפואיות של רופא צריכות להיות מבוססת ידע רפואי עדכני ובהתאם לנורמות מקובלות בעת הרלוונטית בעולם הרפואה. אבל, סבירות אמצעי הזהירות הננקטים נקבעים על פי אמות מידה אובייקטיביות / נורמטיביות. ייתכן מקרים בהם פרקטיקה נוהגת עלולה שלא לענות על סטנדרט התנהגות נדרש. לא הפרקטיקה הרפואית המקובלת היא לבדה תחרוץ את גורל שאלת התרשלותו של הרופא המטפל. זה חשוב אך בית המשפט בדרך כלל יבחן את מכלול השיקולים הנלווים לכך.

כמו כן בנזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונות דרכים למשל, יש להבחין בין הניזוקים במעגל הראשון לבין אלו שניזוקו במעגל השני.

הניזוק במעגל הראשון הוא הניזוק הישיר, כלפיו מי שפגע בו וגרם לו נזק גוף, הפר את החובה שלא לעשות כן.

הניזוק במעגל השני לרוב הם קרוביו של הנפגע שלקו בנפשם עקב הפגיעה בניזוק הישיר.

במקרה זה חובת הזהירות כלפי מי שנפגע בגופו (הנפגע הישיר) וחובת הזהירות כלפי נפגע או נפגעים משניים מתקיימות במקביל.

לפיכך גם קרובי משפחה ממדרגה ראשונה, למרות שלא נכחו באירוע המזיק (התאונה) שנפגעו בפגיעה נפשית מהותית מהתאונה שנגרמה ליקירם, יכולים לתבוע פיצויים. בית המשפט יבחן אף את תביעתו של נפגע שאינו מדרגה ראשונה שנפגע מבחינה נפשית מהותית ממקרה הנזק של הניזוק הישיר ובדומה לקרובי המשפחה מדרגה ראשונה בחינה זו תיעשה בבחינת ההקשר הסיבתי – עובדתית ומשפטית.

ההבחנה בין הנזק שנגרם כתוצאה מיידית של הלם הפגיעה בניזוק העיקרי, לבין פגיעות שנגרמות בשלב מאוחר יותר תיעשה לפי מידת הפגיעה. מה שיקבע הוא היקף הפגיעה שבגללה לא יכול הנפגע המשני להתמודד עם הלחץ הנפשי שנגרם לו. ובמבחן ההיגיון והצדק תבחן

הקירבה לניזוק, לאירוע, הקשר הסיבתי וההוכחה הברורה של נזק נפשי ממשי מוגדר. לאו דווקא בקרבה של זמן ומקום לאירוע התאונתי.

לפיכך כשקמה עילה לתביעה בשל נזקי גוף, נדרשים לבחון את כלל הנסיבות המקימות את תביעת הפיצוי מהמזיק והיקפן.